Seconda Persona

התערוכה היא מפגש בין היצירה של עלמא גרשוני, ציירת פיגורטיבית העובדת בעיקר בצבעי שמן, ושל ניב פרידמן, אמן רב תחומי העוסק בעיקר בצילום. העבודות נולדו מתוך הביקורים המשותפים של השניים במוזיאונים שונים ברחבי העולם, והחיבור המשותף לתולדות האמנות: עלמא פועלת בהשראת ציירי העבר הדגולים, ופרידמן משלב פעמים רבות בעבודותיו נושאים היסטוריים מנקודת מבט עכשווית. במוזיאונים חקרו השניים את הקומפוזיציות הקלאסיות ואת דרכי העבודה של האמנים, חיפשו נקודות הקשר לימינו, וגילו את הדברים שכבר אינם רלוונטיים ונשארו בעבר. התערוכה מורכבת משני גופי עבודות: סדרת הצילומים ״בעלי מקצוע״, בהם מופיעים השניים, וסדרת הפסלים ״חלקי גוף שבורים״, שנוצרה בשיתוף פעולה.
הפסלים נוצרו מתוך יציקות גופו של ניב, שיצרו השניים בגבס. לאחר מכן שימשו היציקות כמצע תלת מימדי, עליו ציירה עלמא את ניב מהתבוננות ישירה. הרעיון לפסלים נולד מתוך שברי פסלים קלאסיים — היווניים והרומיים.
העתקים מלאכותיים אשר דומים באופן כמעט מושלם, אולם לא לחלוטין, לבני אדם, גורמים לאנשים שצופים בהם תחושה מטרידה ולא נוחה. זה הבסיס של התיאוריה הידועה כ״עמק המוזרות״, שהגה הפרופסור מסהירו מורי1. כאשר מסתכלים על גוף העבודות ״חלקי גוף שבורים״ אפשר לזהות את אותה תחושה לא נוחה. אולם על אף האשליה שנוצרה באמצעות ציור בצבעי שמן על יציקת הגבס, עדיין אפשר לראות את משיכות המכחול בבירור ולהרגיש את הצבע כאשר מתקרבים אל העבודה. זוהי אולי האיכות המופלאה ביותר של צבעי שמן, שאפשרה לאמנים.ות לאורך ההיסטוריה לצייר דמויות שנראות לקוחות ׳מהחיים׳, אבל גם מאפשרות לנו להזדהות איתן. היכולת של עלמא לחקות את המציאות ובו בזמן לא להסוות את האיכויות החומריות של צבע השמן, משמרת את המרקם הבשרני, ומאפשרת לנו להסתכל על היצירות בלי להרגיש את אותה תחושה ׳מוזרה׳ שדיבר עליה מורי. העבודה נעה על הקו הדק שבין אותה תחושה מוזרה ובין האפשרות ליצור מציאות חדשה ומרתקת יותר.
סדרת הצילומים ״בעלי מקצוע״ נולדה מתוך מחשבה על תהליכי העבודה של אמני העבר הדגולים — ה״אולד מאסטרס״ — אמנים אשר השפיעו על יצירתה של עלמא. עלמא עובדת כאמנית עצמאית בסטודיו ועושה את רוב תהליכי העבודה שלה בעצמה, אולם בעבר רבים מהשלבים שקשורים בהפקה של ציורים נעשו על ידי בעלי מקצוע, חלקם בתוך הסטודיו. סדרת הצילומים שופכת אור על הדמויות שמאחורי תהליך ההפקה של אותם ציורים, מתוך נקודת מבט עכשווית. גם היום בתהליך הפקתן של יצירות אמנות מעורבים בעלי מקצוע, שלרוב נשארים מאחורי הקלעים.
התלבושות נתפרו על ידי ניב בהשראת מחקר מעמיק על ציורים של אמני השפלה, בעיקר מהמאות ה־16 וה־17, ביניהם רמברנדט, ורמר ו־ואן אייק. בכל הצילומים ניב משחק את הדמויות השונות, בין אם זה נגר, אשת האספן, אסיסטנט או מודל. ההתחפשות היא מוטיב חוזר בעבודותיו של פרידמן, שמבקש לבדוק את המקום שלו כאמן עכשווי בתוך קונטקסט היסטורי.
הצילומים מכילים רפרנסים רבים לתולדות האמנות: ציורי טבע דומם הולנדיים, סדנת המלאכה של יוסף (אביו של ישו, שהיה נגר), הציור ״נערה עם עגיל פנינה״ ועוד. צילום האספנים נוצר בהשראת ז׳אנר ציורים — שהיה פופולרי במאה ה־16 באירופה — שתיאר חלפני כספים, כשיעור מוסרי על ההמנעות מפיתויי העולם הזה. באחד הציורים הללו, של הצייר ההולנדי מרינוס שנמצא במוזיאון הפראדו במדריד, מתוארים חלפן הכספים ואשתו עסוקים בספירת השלל, רכונים מעל ספרים עמוסים ברשימות ומספרים, ומוצגים בצורה נלעגת ומגוחכת, כעורים ומקומטים. על אף הסצנה הגרוטסקית ניתן להבחין בעניין הרב של האמן בזוג המשונה, ובתשומת הלב הדקדקנית שהוקדשה על ידו לפרטים השונים בציור.
בשולי הצילומים ניתן להבחין בהתהוותו של ציור שמציירת עלמא, ציור שנותר בצללים, כעלילת משנה לסיפורן של הדמויות שלא נכנסו לנרטיב של תולדות האמנות.
ניב פרידמן ועלמא גרשוני
תודה רבה לשיר פרידמן, אביבה הובר ואוהד מנור. איפור צילומים: ערבה אסף
״,]The Uncanny Valley [From the Field״ ,M. Mori, K. F. MacDorman and N. Kageki .1 in IEEE Robotics & Automation Magazine, vol. 19, no. 2, pp. 98–100, June 2012