Upcoming Exhibition

Force Majeure

Force Majeure

Motoi Yamamoto, Gaston Zvi Ickowicz, Inge Pries Kantor, Ibe Kyoko, Francisco Vidal, Neta Harari, Ali Silverstein, Angela Klein, Netta Lieber Sheffer

5 December 201918 January 2020

Force Majeure

Force Majeure

Motoi Yamamoto, Gaston Zvi Ickowicz, Inge Pries Kantor, Ibe Kyoko, Francisco Vidal, Neta Harari, Ali Silverstein, Angela Klein, Netta Lieber Sheffer

5 December 201918 January 2020

Force Majoure
תערוכה קבוצתית

-
פתיחה: יום חמישי, 5 בדצמבר, בשעה 19:30
נעילה: יום שבת, 18 בינואר, בשעה 14:00
-                                                                        

Force Majoure ביטוי הלקוח מעולם הביטוח והמשפט, אירועים שנכפו על אדם שלא מיוזמתו ושליטתו.
הצונאמי מכה וסוחף כפרים ,ערים ותחנות כוח המשתקות חבלי ארץ.
מלחמות גרילה ומלחמות אזרחים כמו הצונאמי הורסות חברות ומדינות והופכות חיים.
אירועים אלה ודומיהם מותירים קורבנות חסרי כל מנותקים מביתם וארצם נודדים בעולם אחר מקור חיים חדש ביבשות הזרות להם. 
העבודות המוצגות בתערוכה מתייחסות, כל אחת בדרכה, לסוג של קטסטרופה שנכפתה על 
האנושות מידי אדם או מעוצמתו של הטבע.

התערוכה נפתחת בכפתור האדום של האמנית  אנג'לה קליין, לחצן מצוקה או הכפתור שלחיצה עליו משגרת טיל במרחק מאות או אלפי קילמוטרים וזורע הרס רב ופוגע באדם ובטבע.
לצידה, חאג', של גסטון צבי אצקוביץ, קיר הניצב ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים , תמים למראה חותמים בו החוזרים מהמסע למכה הקדושה למוסלמים, חותמת לדורות הבאים שמנציחה בצורה תמימה את מימוש המצווה אך יכולה גם להתפרש כקנאות דתית והכרזה פומבית עליה. 
פרנצ'סקו וידאל מאנגולה, שבע מלחמות, חזר לחיות בארצו השסועה והמסוכסכת, ובחר להסב את המצ'טות כמצע יוצא הדופן לציור שלו . מצ'טות, ששימשו את המורדים בתקופת המלחמה – מוסווה בשכבות צבע זרחניות שמעליהן ניתן לגלות את המילה free, המכוסה גם כן (שכבות הצבע חושפות מוטיבים מתקופת מלחמת האזרחים במדינה 1975–2002).
בציור רחב הממדים המתפרס על סדרה של ריבועי נייר, מופיע פרח הכותנה, מוטיב בעל משמעות סימבולית ופוליטית עמוקה במדינה, החוזר רבות ביצירתו. הפרח מתקשר לראשית ההתנגדות האנטי-קולוניאלית באנגולה, שהחלה בהתקוממות של עובדי שדות הכותנה נגד תנאי העבדות הכפויה (1961). ההתקוממות הובילה למלחמת שחרור ארוכת-שנים ועקובה מדם, בדרך לשחרור מן השליטה הפורטוגזית במדינה (1975).
עבודתו של פרנצ'יסקו וידאל שואבת מן ההיסטוריה של אנגולה בעשורים האחרונים, מן המאבק לעצמאות במדינה וממלחמת האזרחים שהגיעה אחריה. וידאל בחר בגיל 30 לעבור ללואנדה (Luanda) בירת אנגולה, שם השתנו תנאי היצירה שלו בשל הנגישות המוגבלת לחומרים ולחלל עבודה. וידאל משאיל את האני המאמין שלו ממורשת הבאוהאוס ("האמן, בעל המלאכה והטכנאי חוברים כולם באחד"), שביקשה לקדם רפורמות חברתיות ופוליטיות בתוצרים של אמנות, עיצוב וחיי יומיום. הוא עובד באמצעות מכשיר מודולרי שבנה, המאפשר לו לייצר ריבועים של נייר ממוחזר והמשמש אותו, למעשה, כסטודיו נייד.
אינגה פרייס קנטור רואה את אפריקה ואת תושביה ממקום מושבה בגרמניה, גברים ונשים אפריקאים עושים את דרכם, תוך מנוסה, או לחליפין בשעת מסע. אולי אל אירופה. 
אולי הם  רק נעים במחשבותיהם אל עבר המערב, בעודם משילים מעליהם את צבע-עורם, את בגדיהם ואת אמונותיהם. אולם כמו תמיד אצל פרייס קנטור, דמויותיה אינן חד-משמעיות, או ניתנות לניצול פוליטי. זהו תרחיש טראגי-קומי שמעצבת האמנית בעבודותיה, כמעין נסיעה מודרנית ב"ספינת השוטים", כאודיסאה של תעיות וטעויות על פי מודל מפוקפק.
נטע הררי נבון עוסקת בפירוק הסדר החברתי והאישי המבט של האמנית הוא דו כיווני, פנימה לתוך חייה המתפרקים והחוצה לחברה מסוכסכת ונאבקת.
חורבן הבית הפרטי  מתחיל ברמת הלאום, הכעוס הלאומי מחלחל לתוך הפרטי, הלוחם שלה רוכב בחרב שלופה מוכנה לקרב, דימוי לציור נלקח מתוך סדרת צילומים של הצלם זיו קורן שצלם את פינוי המאחז עמונה 2006. 
איבה קיוקו יצרה מחיצת נייר לאחר הצונמי שפקד את יפן בשנת 2011.
בני משפחתה של איבה חיים באזור פוקושימה שנפגע בסופה ומחיצת הנייר כולאת בתוכה את סערת הים והמצולות ואת סערת הנפש שנגרמה בעקבותיו.
(קיוקו היא אמנית נייר מהידועות ביפן , השכילה לרתום את המסורת לאמנות עכשווית . את הנייר לעבודות איבה מייצרת מעץ תות יפני .עץ התות הגולמי הופך לאחר תהליך ארוך וקשה לגליונות נייר גדולי מיידים ובתוך התערובת הזו היא משלבת קטעי נייר ממוחזרים מתוך כתבים עתיקים בני יותר מ 400 שנה)
לצידה מוטוי ימאמוטו המקדיש את יצירתו למוות.
מוטוי רשם את רישום העיפרון הזה כחלק מהכנה למערבולות המלח החד פעמיות שהוא יצר בגלריות ובמוזיאונים ברחבי העולם.
המערבולת המסתחררת בין השחור ללבן מסמלת תחילה וסוף לידה ומוות במחזור חיים אינסופי הרישום נבלע אל תוך העץ שאליהן יממוטו הדביק את הרישום ועטף את שניהם בשכבה עבה של לכה יפנית עד שהרישום נדמה לאריח שיש או אולי מצבה.
מערבולות ידי הטבע והאדם מסתחררות גם בעבודות של גסטון צבי אצקוביץ (המשך תערוכה).
גסטון צילם את מערבולת הרוח שמתרוממת מעל הריסות כפרים נטושים בעטף עזה. כמו אצל מוטוי מערבולת בצבעי שחור לבן שלעד תתרומם מעל ההריסות באה ונעלמת, הטבע ממלא את הנפקדות האנושית. גסטון עקב אחר האדמה החרוכה שמותירים העפיפונים והבלונים הדליקים ששגרו תושבי עזה. האדמה החרוכה הבליטה וחשפה את תילי ההריסות של הכפרים הפלסטינים הנטושים- סמסים, נג׳יד ואלמנסורה. כפרים שתושביהם ברחו ונאלצו לגלות מעל אדמתם הותירו סימן לעולמי עד. 
נטע ליבר שפר, בונה לעצמה קראוון נייד שמאפשר מגורים צפופים אך קלים לניידות, אולי כהכנה לקטסטרופה או כבר אחריה. 
שלישית הרוכבים הקשורים האחד לשני, כמו חטופים מטעם עצמם של אינגה פרייס קנטור, רוכבים לעבר שותפות לא ברורה.
אלי סילברשטיין מסכמת את התערוכה עם איתני הטבע, הר דמיוני נישא מעלינו וגרמיי שמיים או לבה מטפטפים מעליו.
כחלק מאירוע הפתיחה של התערוכה תקיים אמנית הקליגרפיה היפנית טומוקו קאוואן מופע רישום חי.
הסימניה שתכתב תשאר מוצגת על רצפת החדר . הסימניה המבוטאת SUSUMU מורכבת מהמילה דרך, והמשמעות הכוללת היא התקדמות , להמשיך הלאה , לקדם אחרים ולעזור להגיע למקומות טובים יותר.