Angusta Porta

הִכָּנְסוּ דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַצַּר, כִּי רָחָב הַפֶּתַח וּמְרֻוַּחַת הַדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה לַאֲבַדּוֹן וְרַבִּים הַהוֹלְכִים בָּהּ. אַךְ צַר הַפֶּתַח וְצָרָה הַדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה לַחַיִּים וּמְעַטִּים הַמּוֹצְאִים אוֹתָהּ.

הבשורה על פי מתי פרק ז, פסוק 13, 14

שמה של התערוכה מתכתב עם פסוק מהברית החדשה, הפתח הצר הוא הדרך הכוללת מגבלות, כללים והתמדה. בעבודתי אני מחיל על עצמי כללי עבודה, ציור מתוך התבוננות ישירה (הדברים אותם אני מצייר נמצאים ממש מולי), באור טבעי, בקנה מידה זהה לגודלם האמיתי של הדברים, כללים אלו מצד אחד עשויים להראות כמגבילים מאוד אך מבחנתי מגבלות אלו מעצימות יצירתיות והנן כללי משחק, ומאפשרות משחק מתמיד של מציאת פתרונות לבעיות.

לאורך תולדות האמנות התייחסו לציור כאל חלון, הציורים מאפשרים הצצה למרחב ציורי שנראה דרך העיניים של הצייר, וממוסגר על ידי המצע המלבני או הריבועי עליו הם מצוירים.

רגישות לאור והעדר אור הם נקודות המוצא בציורים אלו. האור מגלה את פני הדברים, והדברים מאפשרים לאור עצמו להראות. כמו האור, גם הזמן מונכח בחומר.
בציורים מופיעים גופים בעלי פתחים וחריצים, תרמילי זרעים הנפתחים ומגלים את תכולתם, שקעי חשמל, טבורים ומרחב חבוי בין עלי צמחים.

בעבודה בסטודיו הגירוי החזותי של הדברים הוא שיוזם את הציור, גירויים חזותיים מעוררים בנו תמונות וסמלים מהזיכרון הקולקטיבי של הציור, דימויים שהועברו מאמן לאמן, עוצבו ושוכתבו מחדש על ידי כל דור, מאתגרים ומשוחחים זה עם זה מבעד לזמן. גוף זיכרון זה מתגלה בהבלחות דרך יצירות וקושר בינהן.

פתח צר הוא הזדמנות להתרחבות, משהו שלא מכריז על עצמו אך מזמין כניסה והתעמקות.