ַמַשָּׂ֖א מִִדְְבַּּר־יָ֑ם

״האדם אינו אלה תבנית נוף מולדתו״** קבע המשורר ואנו מולדתנו צרובה בנפשנו ובעורנו, ואנו נושאים את משא המדבר והים עמק והר לכל אשר נפנה.
דיתי אלמוג המשיכה בחדרה בציינה טאון בניו יורק לדמיין את האופק במפרץ חיפה העיר בה נולדה וגדלה.
הצלם דניאל צציק מתמיד להנציח את חופי הים ומרחבי המדבר כואב את היעלמותו של הטבע והפגיעה בו.
שיבץ כהן נע הלוך ושוב בין אירופה לתל אביב, משפחתו שם וליבו כאן כמו נשפך על דלת מעלית ישנה.
אירית חמו ארכיאולוגית של תרבות, מנציחה דימויים מהציור המודרניסטי רובם
של אמנים ישראלים כמו מרסל ינקו ואהרון כהנא ומשחזרת אותם בעזרת אבק אותו אספה בסטודיו בתל אביב.
אינגה פרייס חיה ועובדת בגרמניה, נופי היערות הם קור מחצבתה אך ליבה נמשך לאפריקה לחיות לאנשים, לפליטים שמצאו עצמם חסרי מולדת ברחבי אירופה
והיא נוטעת אותם בתוך הנוף האירופאי .
אופיר בגון שבמשך תקופה ארוכה התמקד בנוף ילדותו הקיבוצי, מצייר את המדבר, עין עובדת, והים מהצוק בארסוף.
איתן בן משה בחר להתנתק מהנוף הפיזי וצלל למחוזות הפנטזיה ומציאות מדומה.
נעה יקותיאלי חיה ועובדת בארה״ב בעבודותיה עוסקת בשבר ההומניטרי שאנו חווים במלחמה הנמשכת שנים ובהרס הגדול בו מצויים אנחנו ושכנינו.

״משא מדבר־ים כסופות בנגב לחלף ממדבר בא מארץ נוראה״ ישעיהו כ״א א׳
שאול טשרניחובסקי, ירושלים 1875 – 1943 אוקרינה